Nothing here

יצירתיות כדרך חיים

קרן שחר קרן שחר 27/01/2020 369 צפיות

דמיינו לכם, שבכל תחום, הכל היה אפשרי. הכל נפתח, כל מגוון האפשרויות. כל הפתרונות לכל הבעיות, כל דרכי ההתמודדויות. 

דמיינו לעצמכם שהדמיון הוא שותף פעיל בחיים. שותף יעיל, מן מפתח לדלתות סגורות. 

לדבר הזה קוראים יצירתיות.

כיצורים אנושיים המוח שלנו מורכב משתי אונות, הימנית והשמאלית.

האונה השמאלית שלנו אחראית על הצד הלוגי, ההגיוני, המוכר, המחושב. והצד הימני – על היצירתיות. שם יש פחות גבולות מוכרים, והאופציות תמיד פתוחות.  

רוב היום אנחנו פועלים מתוך הצד השמאלי. הולכים לעבודה, נוהגים, מנהלים שיחות פוליטיקלי קורקט, מבצעים משימות. אבל ככל שאנחנו מתחברים לצד הימני ומפתחים אותו, קורים ניסים.

יצירתיות היא איכות הקיימת בכל אחד מאיתנו. והיא מתעוררת תמיד, כשאנחנו זקוקים לה. 

ביום שהבנתי שיצירתיות היא מפתח למקור אינסופי, החיים שלי השתפרו פלאים. 

הבנתי, שהיכולת העצומה הזו, ממיסה את מה שנראה לי כ׳קבוע׳, ׳בלתי אפשרי׳, או ׳חסום׳.

ההוויה שלנו היא מפעל צבעוני של רעיונות וצורות אינסופיים. והיצירתיות שלנו, היא כמו גישה לשליפת כל דבר שחשבנו או לא חשבנו עליו מעולם, בכל הגוונים והצורות, מהמאגר האינסופי הזה.

אם נסתכל על זה רגע מגבוה, אנחנו, כיצורים שנבראו, מחוברים באופן בלתי נפרד לבריאה. והבריאה, היא מאגר אינסופי.

דמיינו שאתם, המוח שלכם, הנפש שלכם, הוא בעצם מחשב אחד שמחובר לאינטרנט. אבל באינטרנט יש המון דברים, האינטרנט הוא מאגר עצום. עם היכולת הזו יש לנו אופציה להרחיב כל דבר שרק נחשוב עליו, למיליוני אפשרויות נוספות.

דרך אגב..

׳בעיות׳ קשב וריכוז? קשורים ביצירתיות. 

בהייה ממושכת? גם היא הוויה של יצירתיות.

הזיות? –  יצירתיות. 

היוצר שבנו הוא ילד. ילד פנימי.

כשהיינו ילדים האונה הימנית במוח הייתה דומיננטית, לכן היה לנו קשה לדבוק בעמידה בזמנים, משימות. היינו חופשיים יותר, יצירתיים יותר. תמיד מצאנו את הפירצה בגדר, לכל דבר, כל משחק. מקל הפך לחרב, חול הפך לאבקת קסמים.

הילד הפנימי הזה רוצה קצת חופש, גם עכשיו. קצת להשתולל, לשחק, להשתטות. הילד הזה לא מכיר חוקים ואוהב שמביאים לו הפתעות קטנות, ושלפעמים עושים מה שהוא רוצה ולא רק מה שמבוגרים מצפים ממנו.

יצירתיות היא חיבור לאלוהי.

אנשים חושבים שליצור זה רק להיות אמן. אבל לא, האמת שאנחנו יוצרים את מציאות חיינו מדי יום. 

אנחנו יוצרים את החשיבה שלנו, את התקשורת שלנו עם אנשים, את הבחירות שלנו. את המרחב והחלל שאנחנו חיים בו, ואת היצירות המופלאות שאנחנו עושים בידיים (עבודה, אוכל, אמנות).

הכל הוא יצירה, חשוב להבין. הצמחים והשמש הם יצירה של הבריאה, והדברים שעוברים דרכנו הם היצירה שלנו. שגם אנחנו חלק מהבריאה, ולכן הכל אחד. כלומר, שכל דבר שאני יוצר – נועד להיווצר.

אני למשל מוזיקאית, ולפני שהייתי מוזיקאית הייתי רקדנית. תמיד יצירה היתה חלק מחיי, חלק בלתי נפרד. אבל מה שזה הוליד, זה את המודעות ליצירתיות.

יצירתיות הכניסה אותי לפרופורציות לגבי כל החיים שלי, כל סיטואציה, כל קושי. אם הכל יכול להפוך לשיר, אז מה הבעיה בעצם? 

יצירתיות היא דרך רוחנית מבחינתי, בתוך החיים. ככל שמפתחים אותה, היא צצה לעזרתך בשעת הצורך. זה מן משהו כזה שככל שהוא מוזן היטב הוא נותן את אותותיו בכל הרבדים של החיים. גם כשנתקעים עם האוטו, או צריך להכין מתנת יום הולדת, או לחפש עבודה.

כשהיצירתיות מפותחת אין מגבלות. בכלל! תארו לכם עולם שאין בו מגבלות. נשמע הזוי, נכון? כי כשאתה יצירתי, מגבלה היא מפתח. עם מגבלות אפשר ליצור משהו חדש, ולכן זו בכלל לא מגבלה. 

לכל בעיה יש כמה פתרונות. בחיבור לאיכות הזאת, זה פשוט קופץ. אין לי מושג מאיפה, אבל זה בא. ובגלל שיש לי פתרונות לבעיות, אני גם מקור עזר ותרומה לעולם.

דמיון כחלק פעיל בחיים.

׳אין גבול לדמיון׳. לא סתם אומרים את זה. דמיון הוא באמת פירצה בגבולות המציאות. 

דמיון הוא ממש לא רק הדבר ההזוי הזה שרואים כשעוצמים את העיניים, 

הוא ביטוי לחיבור עמוק לתת המודע שלנו, וגם למאגר האינסופי של הבריאה.

כשאנחנו נותנים דרור לדמיון לשטוף אותנו, גם ביומיום, ונותנים לו במה, האיכויות שבו לוקחות חלק פעיל ברעיונותינו.

כל דבר שהומצא, כל אפליקציה שפותחה, התחילו באמצעות הדמיון. זה קודם כל התחיל שם, רעיון דמיוני שהתפתח.

דמיון ויצירתיות קשורים זה בזה. היצירתיות שלנו, שהיא ממש ברמת היכולות הבסיסיות, שולחת מסרים ורעיונות מוחשיים באמצעות הדמיון אל מוחנו הער, משמע – המודע. וככה, אנחנו בעצם מקבלים תמונה, צליל, כיוון, ומייצרים את החדש.

בעצם כשהדמיון מפותח, איך לומר את זה.. חיים חדשים מתחילים.

אז איך מפתחים את היצירתיות?

זה קודם כל מתחיל בלהבין שיש בך את זה. זה קיים, זה מגורה, זה מפותח. זה בילד-אין.

וזה לא משנה מה את/ה עושה בחיים, או איך היומיום שלך נראה. זה שלך.

אצל כל אחד יצירתיות מביעה את עצמה בצורה ייחודית משלה. לאף אחד אין את הכתב שלך, את הקול שלך. ולכן גם אם אני אגיד למאתיים אנשים לצייר בית, אף אחד לא יצייר בית בצורה זהה.

זה הדי.אן.איי של הנשמה שלך. אך ורק דרכך, יכולים לצאת הדברים בצורה הספציפית הזאת.

עם כל זה, עדיין בשגרת היום, הצד שמאלי של המוח הוא השולט. ככה אנחנו שורדים את צורכי הקיום בעולם החומר.

 אבל אם שומרים על היצירתיות מפותחת, הייחודיות והאינסוף הזה שיכול לעבור דרכנו, מבעבעים את עצמם החוצה ושוזרים אמת, יופי, ופוטנציאל בכל תחומי חיינו.

יש הרבה שיטות לפיתוח יצירתיות, והחלטתי לתת לכם כאן כמה דרכים פשוטות, שאפשר לבצע ביומיום, שמפתחות את היצירתיות פלאים:

בחירה בלא מוכר

קחו לעצמכם ניסיון.. אתם יושבים מול תפריט בבר או מסעדה, ומזמינים משהו שלא טעמתם מעולם. 

בוחרים לצאת למקום שלא ישבתם בו מעולם, במקום את הפאב הקבוע.

נוסעים לעבודה במסלול האחר בווייז. מוציאים את הכלב בשביל שונה, שאתם בדרך כלל לא הולכים בו.

שמפו חדש שלא ניסיתם, נעליים בצבע שלא לבשתם, מילת סלנג שלא דיברתם, סרט בנטפליקס בשפה זרה שהיא לא אנגלית.

כל מה שלא מוכר, והוא מחוץ ל׳בדרך כלל׳ שלכם. אתם תופתעו לגלות את כוחות הקסם של הדבר הזה. זה מפתח יצירתיות מהחזקים שיש, אני מזהירה מראש- צפו הפתעות:) יתחילו לקרות צירופי מקרים ויש מצב שאפילו תמצאו אהבה.

מוזיקה חדשה

כן, אני מפרידה את זה מהסעיף הקודם, כי ההשפעה של זה עמוקה יותר. זה ממש מיינד סט-אפ, וגם ניקיון לנפש.

מוזיקה היא פסקול חיינו, היא מחלחלת פנימה את נימי הרגשות והעולם הפנימי. היא שולפת כמו קסם כוחות מהתת מודע, ומזכירה לנו מי אנחנו, בדי.אן.איי היחודי שלנו. 

אז מה קורה אם מחליפים את הפסקול?

משהו מתעורר.

לכן, אפילו פעם ביום, לשמוע שיר או טראק מההתחלה עד הסוף, של משהו חדש לגמרי שלא שמעתם מעולם – יעורר תחושות חדשות בגוף, ורעיונות חדשים. שימו לב. 

יצירה

יצירה מולידה יצירתיות. כן כן, זה גם פועל הפוך.

ואני לא מדברת רק על בלוק ציור וצבעים או נגינה בגיטרה, למרות שבינינו, זה יהיה הכי טוב ותענוג צרוף:)

אני מדברת גם על להכין עוגה או חמין, לשתול פרחים, לצלם תמונות, לקשט את הקיר בחדר.. דברים כאלה.

ולמה? כי ברגע שנתחיל לעשות את אותם דברים פשוטים, אבל בידיים שלנו, נתקל בכל מיני בחירות וניסיונות קטנים, לא צפויים, שיצריכו מאיתנו להשתמש ביצירתיות שלנו. ובנוסף לזה, אנחנו פוגשים טעמים, צבעים, ריחות, שאלו בעצם מפעילים את החושים שלנו ומגרים את הצורך שלנו בחושניות.

בכלל, פרט שכדאי לדעת – ככל שאנחנו עושים למען עצמנו, היצירתיות נפתחת. זה קטע מעניין.

קליטה וספיגה

דמיינו שיש לכם קולטנים, כמו דוד שמש. מעין לוח סולארי כזה שסופג אנרגיה, מתחמם, ואז פולט אותה בצורה אחרת.

כך זה עובד גם עם יצירתיות.

ככל שתקראו ספרים, תלכו לתערוכות, תקפצו ליריד בגדים, תצפו בהופעות, הצגות, אפילו תעיינו במגזינים – אתם תזינו את המערכת בפרי יצירתם של אחרים. שאפשר לקרוא לזה בריאה. והספיגה הזו, כמו בקולטן, מחממת את ה׳דוד׳ הפנימי שלכם. וזה בעצם מה שיוצר את מה שאנחנו קוראים לו ׳השראה׳. ומתוך ההשראה מגיעה ׳מוזה׳, שהיא חשק ודחף פנימי ליצור ולייצר, בין אם אתם אמנים ובין אם לא. 

אמא שלי למשל, תמיד אחרי שהיא אוכלת במסעדה, יום למחרת היא מכינה איזושהי מנה כזאת נסיונית שנשאר ממנה מתכון נצחי. זה נובע מהשראה. היא ספגה משהו בחוץ, ופלטה יצירה משל עצמה בתוך הבית.

לסיום, אנשים יקרים וצבעוניים,

צבעו את העולם שלכם, 

ובדקו אם אלו צבעים מתחלפים.

פרצו את המוכר,

גלו מה יש מעבר, לקירות הקופסה השקופים

שנתנו להם שם וצבע אחד.

נכתב ע”י קרן שחר

צרו קשר בווטסאפ
כן כן יש לנו עכשיו גם ווטסאפ!
היי חברים
מה הדיבור? יש שאלות? אנחנו זמינים גם בווטסאפ!