מרחב בטוח והסכמה נלהבת – באירועי המיקו ובכלל

ש: מה אם פתאום הרגשתי חרטה לגבי הגבולות שלי?

ת: כל עוד אנחנו בהבנה גם עם עצמי וגם עם הבן-אדם השני שאנחנו כנים ושמה שאנחנו אומרים הוא מה שנכון לעכשיו.

כלומר אני לא אומרת לך שאני לא רוצה לשכוב איתך כדי שאני אתפס כ”קשה להשגה” ושתנסה להשיג אותי אלא כי אני באמת מתכוונת לזה.

(זו חשיבה חולה שגורמת ברוב הפעמים לפגיעה. המחשבה שאנחנו צריכים לעשות איזה משחק כדי להגיע למיניות היא מחשבה לא בריאה. אנחנו רוצים ליצור שיח חדש שמבוסס על כנות, אמון ואמת).

אנחנו רוצים להוציא את המיניות ההישגית מהחשיבה שלנו, כלומר מיניות שחותרת למגע “היא בטח אומרת לי שהיא לא רוצה כדי שאנסה לשכנע אותה, כדי להיתפס קשה להשגה”.
אגב, גם עבור נשים יש את העניין של הישגיות – שיהיה מה לספר לחברות…

—————————————————————-

ש: אז מהי מיניות לא הישגית אלא מיניות בריאה בעיניך?

ת: שכל אחד עושה מה שנעים לו ומתאים לו ולא מרגיש צורך לרצות או להוכיח את עצמו.
ממש חשוב להבין שההנאה שלנו תלויה בהנאה של האדם האחר. אני לא יכולה להנות אם האדם שאיתי לא נמצא שם באותו מקום. מה יותר נעים ומחרמן מההבנה שמי שאיתנו עף עלינו, בעניין שלנו? זה אמור לחרמן אותנו ולהדליק אותנו שהבנאדם השני בתשוקה כזו בגללנו או בגלל משהו שעשינו.

—————————————————————-

ש: ומה יכול לתרום לזה?

ת: דווקא גבולות זה אחד הדברים שהכי מאפשרים הנאה. כשאנחנו מייצרים איזושהי גדר אז נורא ברור לנו באיזה מרחב אנחנו יכולים לשחק. כי אז בתוך המרחב הזה אני יותר חופשי/ה לפעול, לשחק ולהיות יצירתי/ת. כי אם אין גבולות אז הכול פרוץ ואז אני חושב/ת על כל אקט ותנועה שאני עושה ותוהה אם זה אומר משהו לבנאדם השני.

—————————————————————-

ש: כלומר?

ת: לא כל מה שאנחנו עושים אומר בהכרח על משהו שנעשה בעתיד.
לפעמים יש איזו הסלמה כזו במיניות “אם נוגעים בשדיים אז זה אומר שאפשר גם לגעת בפות” וזה ממש לא נכון בהכרח. וגם כאישה: “אני לא יוריד לו עכשיו את החולצה, כי אם אוריד לו את החולצה זה יתן לו מסר שאני רוצה יותר”. וכשיש גבולות אז הכל מאוד ברור ואז אפשר להיות אקטיביים.

—————————————————————-

ש: אז את אומרת שכשיש גבולות יש פחות הנחת הנחות.

ת: נכון…

“למה נכנסנו למיטה שלה אם היא לא רוצה סקס?”
כי היא פשוט רצתה שנשב על המיטה בקרבה.

“למה הוא אמר לי לעלות אליו הביתה אם הוא לא רוצה סקס?”
כי הוא פשוט רצה לארח אותך.

—————————————————————-

ש: אז מה התנאים שבעצם יגרמו לי להרגיש בטוח/ה במפגש מיני?

ת: שבכל רגע אני יכולה להגיד מה בא לי ומה לא.

הרבה פעמים חשבתי א’ ופתאום במפגש אני ארגיש ב’ – אולי הבחור/ה שאני איתו פתאום כן גורם לי להרגיש בטוחה. אני יכולה לשנות את דעתי לזה שבא לי יותר ולזה שבא לי פחות בכל רגע…

—————————————————————-

ש: יש לך איזה התמקדות על מרחבים, מועדונים ומסיבות?

ת: יש כל מיני מחוות שיכולות לעזור לנו להבין איפה נמצא הבנאדם השני:

א. להושיט יד ולראות אם הבנאדם השני מושיט חזרה אלינו

ב. להישיר מבט ולראות עם המבט השני חוזר אלינו עם חיוך.

גם אם הצעתי למישהי לרקוד והיא לא רוצה לרקוד איתי, זה רגע מאוד מחמיא.

—————————————————————-

ש: למה זה רגע מחמיא?

ת: כי זה אומר שאיפשרנו למישהו להגיד את מה שהוא רוצה באמת, להיות אותנטיואמיתי למה שהוא מרגיש. אנחנו נוטים לחשוב שזה אומר משהו עלינו, אבל זה לא נכון, כמישהו מסרב לי זה קשור אליו ולא אלי.

יכולים להיות אלף ואחת סיבות למה הלא הזה קרה:
האקסית שלי במרחב, בא לי ערב רק עם חברים שלי היום, בא לי לרקוד עם עצמי בטירוף ועוד ועוד ועוד…

וזה נותן לנו כ”כ הרבה נקודות זכות לדעת לקבל את ה”לא” הזה – איפשרנו לסירוב הזה להגיע ואיפשרנו לבנאדם להיות כנה איתנו וחשוב מזה כנה עם עצמו.

—————————————————————-

ש: הרבה פעמים זה כואב לקבל דחיה, איך בעיניך הדרך האידיאלית לקבל את זה?

ת: להגיד לאדם שאמר לנו “לא”- “תודה”, תודה שאת שומרת על עצמך, תודה שאת.ה כנה איתי”

תזכרו – It’s not about you.

כן, שפונים לאדם בחיזור לוקחים סיכון מסוים שנקבל גם לא. חשוב לזכור שאנחנו רוצים לקבל הסכמה שתבוא מרצון אמיתי. אם זו הסכמה נלהבת היא תהיה שווה ל- 1000 ‘לא’, שהיו לפני. כי זאת תהיה הסכמה מלאה ואמיתית, ממישהו שבאמת עף עליי ורוצה את האינטראקציה איתי, ואנחנו באמת גורמים הנאה אחד לשני.

—————————————————————-

ש: מה לגבי יחסי הכוח?

ת: יש בחברה שלנו יחסי כוח בחברה של גבר ואישה. אני ממש לא מניחה שתמיד הגבר הוא החזק והאישה חלשה ממש לא, יש מקרים שזה גם הפוך. אבל, מי שחזק צריך להיות עם המודעות לפריבילגיה שלו והוא צריך להיות מודע ולהנכיח את זה.

גם אם אני חש את עצמי כגבר לא פוגעני, כגבר שברירי ורגיש, זה לא כזה משנה איך אני חווה את עצמי. כי יש את איך שאני נתפס בחברה, ואיך שאני נתפס מולה, אני נתפס כגבר וזה מביא איתו את הפריבילגיות שלו.

זה אומר שאני צריך לעשות את האקסטרה רגישות לגבי האינטראקציות שלי בעניין השאלות, ההסכמה והגבולות.

—————————————————————-

ש: אז איך כדאי להגיב אם מישהו מספר לי שהוא נפגע?

ת: הדבר הראשון זה שחשוב להבין זה שאנחנו קודם כל מאמינים לו.
אם מישהו עשה את המאמץ הכביר הזה שהוא בא וסיפר לנו רגע כ”כ חשוף ופגיע אנחנו קודם כל מאמינים, ולא מתעסקים בלבדוק האם זה קרה או לא קרה.

אנחנו רוצים להגיד במסר שלנו: -את/ה לא אשמה – “זה לא בסדר שזה קרה לך” – “זה לא בסדר שהוא אמר את זה, זה לא בסדר שהוא נגע ככה”.

אנחנו לא רוצים לשאול למה – כי עצם השאלה “למה” מניחה שהאדם שנפגע אשם במה שקרה לו, שזה קרה בגלל משהו שעשה. אנחנו חייבים להבין בתור חברה שאם מישהו נפגע זה באשמת הפוגע.

—————————————————————-

ש: יש דוגמא לסוג שאלות שלא כדאי שנשאל?

ת: “למה שתית?, למה התלבשת ככה? למה עלית אליה? למה אמרת לו ככה ולמה לא עשית אחרת?”

האשמת הקורבן היא בעצם מנגנון הגנה שעוזר לנו להפחית חרדה – ככה בעצם אנחנו שואלים שאלות שעוזרות לנו לבדוק שזה לא יכול לקרות גם לנו, אז אני עושה את זה כדי להשקיט את החרדה שלי, אבל מתוך זה אני שיפוטית למי שנפגע, גורמת לו להרגיש אשם ויכול להיות שיבחר בהמשך לא לשתף אחרים בגלל התגובה השיפוטית שלי.

—————————————————————-

ש: אז מה כן?

ת: אנחנו רוצים לשאול אותו “מה אתה צריך?” “רוצה לצאת החוצה?” “את רוצה לשתות מים?” אתה רוצה שנדבר עם המארגנים?

ע”י השאלות האלו אנחנו רוצים להחזיר את תחושת השליטה לאדם, שהוא יכול לבחור על עצמו והגוף שלו.

אם הוא בהלם אנחנו רוצים לקרקע אותו – לקחת אותו רגע הצידה, רחוק מהמקום שזה קרה בו או שהבנאדם שיצר את הטריגר נמצא שם.

אנחנו רוצים להציע או להגיש כוס מים, לשאול אותו ” אתה רוצה לשתף אותי מה אתה מרגיש?”, לומר לה “אני פה איתך”, “אני לא הולכת לשום מקום” – פשוט לתת תחושת קרקוע.

—————————————————————-

ש: מה לא להגיד?

ת: לא להגיד משפטים כמו: “יאללה בקטנה, לא נורא, בסדר הוא בטח לא התכוון” – לא לצמצם את החוויה של הנפגע בשום צורה. ומצד שני, גם לא רוצה ליצור מגה דרמה ולהגדיל: “אומייגד אני לא מאמינה שזה קרה לך”, אני פשוט רוצה לשמור על קור-רוח, ולא לנפח את המצב יותר ממה שהוא.

יותר כדאי לחזור ולחזק את המנטרה ש-“זה ממש לא בסדר שזה קרה לך”. בכללי כתומכים אנחנו לא נדרשים לדבר יותר מדי, אלא בעיקר להיות שם בשביל הבנאדם באופן לא שיפוטי עליו או על הסיטואציה.

וגם חשוב לא להבטיח דברים שאני לא יכול בהכרח לממש כמו: “אני דואגת שהוא לא מגיע יותר לאירועים האלו” או “אל תדאגי אנחנו נלך למשטרה והוא יכנס לכלא”.
כי ההבטחות האלו יוצרות איזה תחושה לנפגע/ת שזה מה שיקרה ואם זה לא הולם עם המציאות וזה יוצר פגיעה באמון, עם הבנאדם, עם העולם וכד’.

חשוב לזכור – אני פשוט רוצה להיות הפנים הידידויות והחמות שהיא יכול לפגוש באותו רגע.

—————————————————————-

ש: חשוב מי המגדר של מי שעוזר לי?

ת: זה מאוד תלוי בבנאדם, אפשר לשאול בנוגע לזה.
למשל, בתור גבר, גם כאן יש מקום להנכיח את יחסי הכוח ולשאול “זה בסדר שאני פה איתך?” “את רוצה שמישהי אחרת תהיה פה איתך?”

אם המפגש הראשוני של מי שנפגע היה מטיב, זה יעלה את הסיכוי שהוא אחרי זה ייגש לבקש עזרה מקצועית וישתף עוד אנשים בסביבתו הקרובה.

—————————————————————-

ולחלק החשוב ביותר:

ש: מה את חושבת שכדאי לנו כקהילה או בכללי כבני אדם לעשות בנושא הזה?

ת: אנחנו רוצים להיות “אזרחים פעילים” בנושא.

גם בתור מישהו שאין לו תפקיד באירוע, גם סתם בתור אדם שהולך ברחוב, אני רוצה להבין שיש לי אחריות להתערב ולבדוק אם מי שמסביבי בטוב.

אם אני רואה אינטראקציה מולי, שווה לבדוק שהיא מיטיבה – שניהם נראים בעניין, אף אחד לא נראה מעולף, שני אקטיביים בתוך האינטראקציה. הרבה פעמים אנשים לא מתערבים כי יש איזו מחשבה כזו על פגיעה בפרטיות “כי לא נעים לי לשאול, לא נעים לי להתערב”,
ואז אנחנו נותנים לפגיעות לקרות רק מהפחד שמה ‘לא נבוא בטוב’.
ואני חושבת שהאמרה שלנו כקהילה צריכה להיות שאנחנו דואגים אחד לשני.